<h1>ארחות חיים הלכ' חמץ ומצה סימנים פ"ד—פ"ח</h1>
<h2>דף ל:</h2>
וכתב הר' אשר ז"ל ונהגו שלא יאפו כל ימות הפסח בתנור שיאפה בו חמץ לפי שריחא מלתא היא לכתחלה ועוד שפעמים שישארו פירורי חמץ בתנור ודבקו במצה וכן דעת הר"ש ז"ל. כלי מתכות וכלי אבנים שנשתמש בהן חמץ בחמין בכלי ראשון כגון קדרות ואלפסין מרתיחין בכלי גדול ואח"כ שוטפין בצונן ומשתמש בהן במצה. וכן הסכינים מביא הנצב אחר הלהב בכלי ראשון שפעמים שמשתמשין בהן בכלי ראשון שחותכין אותו בבשר בתוך המרק להוציאה במקום מגרפ' ועוד שחותכין בו לחם חם ואח"כ שוטפין בצונן להעבר גיעולין מעליהם ומשתמשין בהן במצה. כפות קטנות שעושין מן הקרנים שמשתמש בהן קוד' הפסח אסור להשתמש בהן בפסח ואפי' בהגעלה לפי שהן נפסדין ברותחין ויש לחוש שמא יחוס עליהם ולא יגעיל' היטב והר"ש ז"ל כתב דכבולע כך פולט וכמו שחס עליהן עכשיו כן חס עליהן כל השנה ואין מכניסן לתוך כלי רותח שלא יתקלקלו ע"כ. ועץ פרור י"א שהוא הכלי שמפרר התבשיל הנקרא טורינ"ל בלעז וי"א שהוא הכף שמנערין בו הקדרה צריך הגעלה ברותחין ובכלי ראשון ודווקא הגדולו' אבל הקטנו' שאין תשמישן אלא בכלי שני כגון לאכול מן הקערה אין צריכות בכלי ראשון אם בריא לו שלא השתמש בכלי ראשון כגון להגיס תבשיל של קטן או חולה וכפות של כסף או של בדיל ודאי תשמישן בכלי ראשון או בכלי שני ואין צריכות הגעלה בכלי ראשון. כלים שנשתמש בהן חמץ בכלי שני כגון קערות וכוסות נותנין אותן בכלי שני גדול ונותנין עליהם מים רותחין ומניחן בתוכן עד שיפלוטו ושוטפין בצונן ומשתמש בהן במצה ופסקו רבני צרפת ז"ל דעירוי ככלי ראשון והוכיחו זה בראיות ברורות אך רשב"ם כתב דכלי שני הוא וראוי להחמיר בזה אא"כ ע"י הדחק הלכך הני קערות שפעמים מערה מן הקדירה רותחת לתוכן צריכות להגעילן בכלי ראשון דכלי ראשון הן וכן אם עירה עליהם מכלי רותח שפיר דמי דעירוי ככלי ראשון בין לאיסור בין להיתר אמנם צריך ליתן מים על שטיפתן עד שיגברו על כל גדותם כדי שיהיו כעין תשמישן כי לפעמי' ממלאין אותן עד שנשפכים על שפתן ועכשיו נהגו להגעילן בכלי ראשון לעשות כעין תשמישן כי לפעמים שואבין תבשיל בקערה מן הקדירה ומנהגנו עתה למרק הכלים מאד ולהדיחן יפה קודם הגעלה כדי להסיר שמנן וזוהמתן מעליהן ונהגו להעבירם בחול ואח"כ מגעילין אותן וצריך ליזהר שלא יהיו סדקי' בכלים שהוא מגעיל לפי שהגיעול אינו מוציא אלא מה שהוא בלוע לא מה שהוא בתוך הסדקים. זהו לדעת האומרי' שאין כח הגעלה אלא להפליט מה שבלע ולפיכך הם מצריכין לאלו כלי הנחשת כגון הפרור והקאסה שיש להם שפה תקועה במסמרי' לשרוף השפה באש ואח"כ מגעילן וה"ה בכל כלי שיהיה בו מסמרים תקועים אבל לדעת האומרים שכח ההגעלה לשרוף כל הבלוע אין צריך. כתב הראב"ד ז"ל כשמגעילין הכלים אין צריך להוציאן משם אחר רתיחתן מיד אלא אחר שינוחו מעט ובלבד שלא יקרוש על פניהם הגיעול שיצא משם ויהיה מודח במים יפה יפה עם החמימות ובתר ההגעלה צריך למעבד להו שטיפה בצונן כדי להדיח הגיעול מעליהם ומאן דעביד להן שפשוף תבא עליו ברכ' פי' מריקה בצונן אחר ההגעלה עכ"ל. ויש פוסקין שצריך ליזהר שלא תנוח היורה מרתיחתה בעוד שהכלים בתוכה ולא יחזרו ויבלעו מה שפלטו וכל זה למי שיגעיל אחר זמן איסורו שאיסורו במשהו.
